פסק-דין בתיק ב"ל 12072-05

בפני בית הדין תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בהתאם לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 (להלן: החוק) שכן במועד הגשת התביעה לא צברה התובעת 24 חודשי תושבות רצופים. לאחר בירור הוסכם על הצדדים כי ענתה לתנאי התושבות.

הנתבע טען כי שלילת הגמלה נובעת מקיומם של נכסים במקרקעין שערכם עולה על הערך המזכה בגמלה, וכי אי גילוי קיומם ומיקומם מצדיק שלילת הגמלה לפי סעיף 19 לחוק.

העובדות

1. ביום 14.9.04 ניתן פסק דין בעניינה של התובעת הנותן תוקף פסק דין להסכם בין הצדדים ובין היתר להיות התובעת תושבת ישראל החל מחודש 2/04.
2. ב-2/05 הגישה התובעת תביעה לגמלת הבטחת הכנסה.

המחלוקת

1.      האם דין התביעה להדחות על הסף מחמת מעשה בית דין והשתק פלוגתא.

2.      תושבות התובעת לפני 2/04.

3.      האם התקיים בנסיבות העניין מעשה בית דין ו/או השתק פלוגתא ביחס לתושבות התובעת לפני חודש 2/2004.

4.      האם כדין נדחתה תביעת התובעת מיום 22.5.05.

הכרעת הדין

1.      בפני בית הדין תביעה להבטחת הכנסה  אשר הוגשה על ידי התובעת ביום 22.5.2005,  ונדחתה ע"י הנתבע בהתאם לסעיף 2(ב) לחוק מאחר ובמועד הגשת התביעה, התובעת לא צברה 24 חודשי תושבות רצופים.  לאחר בדיקות ובירורים נוספים הוסכם על ידי הצדדים כי במועד הגשת התביעה להבטחת הכנסה עונה התובעת על תנאי התושבות.

2.      על כן המחלוקת היא בדבר תנאי הזכאות הנוספים לתשלום הבטחת הכנסה והנוגעים  לזכויות בנכסי מקרקעין אשר שומתם צריכה היתה להילקח בחשבון בחישוב הגמלה.

3.      הנתבע טען כי חלה חובה על התובעת למסור לנתבע מידע בדבר מיקום הנכסים ופירוטם, ועל כן  רשאי לדחות את תביעתה  נוכח  סעיף  19 לחוק.

4.      סעיף 9(א) לחוק קובע כי הכנסה לעניין חוק זה הינה הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], "נכס" על פי סעיף 9(ג) לחוק הבטחת הכנסה כולל ".. כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין , וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות ...". וסעיף 9(א)(4) לחוק קובע כי "סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה". המטרה עומדת ביסודו של החוק מדברי ההסבר לו והפסיקה הינה להבטיח אמצעי מחיה מינימאליים ליחיד או למשפחה שנותרה ללא פרנסה, ובלא אמצעי קיום. בעל רכוש אינו זקוק לקצבה צנועה, כדי לשמור על רמת קיום מינימאלית. (דב"ע נא/28 -04 מטלון נ' המל"ל , פד"ע כב' 49, 498, 500, עב"ל 685/05 שרון נ' המוסד לביטוח לאומי פורסם בנבו, (27.10.06) (2006)).

5.      הפסיקה קובעת כי אף זכות שהיא זכות ראויה תחשב להכנסה לצורך חוק הבטחת הכנסה.  "זכות ראויה" היא זכות שניתנת לתביעה דרך בית המשפט.

6.      התובעת טוענת בתצהירה היא כי אין ברשותה כל נכס ולא חלק בנכס וכל אשר היה בבעלות בעלה המנוח, חנות וקרקעות בחברון נמכרו טרם נישואיה עמו לפני 23 שנים.

הנתבע טען כי החנויות בחלקו הימני של בנין מגוריה בחברון כמו גם דירת מגוריה ודירות נוספות בחלקו הימני של בניין מגוריה בחברון וקרקעות בחברון הינם של בעלה המנוח של התובעת ולא של גיסיה כמו כן לטענת הנתבע לתובעת זכויות בנכסי מקרקעין נוספים מירושות חמיה ואביה המנוחים.

7.      לגופו של עניין הודיע הנתבע בתאריך 15/7/08 כי הוא מייחס לתובעת הכנסות מנכסים שפורטו לאחר מכן בהודעה מיום 27.8.08 במהלך הכנת תעודת עובד ציבור מטעם הגב' אפרת פורת, מ"מ מנהל מחלקת ה"ה סניף משנה ירושלים, החליט הנתבע  כי בכל הקשור בנכסים של בעלה וחמיה המנוחים של התובעת ושל התובעת בחברון יש לפעול לפי שיטת האגפים, בהתאם לחלוקה שנעשתה בפועל על ידי היורשים, על כן הנתבע מייחס לתובעת את ההכנסות לפי האמור בתעודת עובד ציבור.